סוגי מחולות - מהקלאסי, דרך ריקודי הנשף ועד לג'אז

. יש בלבול גדול בין סוגי הריקודים והמחולות, וכל מה שביניהם. אז זה הזמן לעשות קצת סדר בדברים, ולנסות לאפיין את עולם הריקוד והמחול, את הסגנונות השונים, כמובן שעם הקשר לארצנו הקטנה...

סוגי מחולות – שפות תנועה מגוונות שהגיעו לארץ מכל העולם

מכיוון שארץ ישראל היא ארץ של הגירה,סגנונות המחול בה היו שונים בהתאם לארץ המוצא שממנה הגיעו קבוצות העולים ארצה. צורכי התרבות של אותן קבוצות הגירה,אשר התפתחה כל אחת מהן לפי סגנונה האישי והייתה אחראית על הנחת יסוד לדורות הבאים,אם בפיתוח באותו סגנון בדיוק או כשימוש בו כקרש קפיצה להתפתחות נוספת. וכך נוצרה בארץ קשת רחבה של סגנונות מחול.
יש את אלו שהעבירו את התורות הכתובות של הבלט הקלאסי והמודרני ויש את אלו שרצו לפרוץ החוצה מהגבולות ששם הבלט.
אלו החליטו לעסוק במחול מודרני ניסיוני וחופשי והשתמשו באימפרוביזציה ובתנועות אשר מאפיינות כל כל כוריאוגרף בנפרד(סגנון אישי).

הבלט הקלאסי ("הבסיס"):

מהו הבלט הקלאסי?

קלאסי-בהגדרתו המילונית,מהווה דוגמה,מופתי,גאוני,עילאי,מעולה,מצוין ומעודן. כך גם הבלט הקלאסי,סגנון זה דורש מהרקדן הפגנת מצוינות,גאוניות תמיד להוות דוגמה וכל זה כמובן, בעידון מושלם. הבלט הקלאסי אשר מהווה בסיס לכל סוגי הריקוד, הוא סוג של מחול מאוד מוגדר, אשר מאופיין בתנועות מוסכמות שבונות בסופו של דבר את גוף הרקדן-"הכלי". רקדן טוב ומקצועי יודע שגם אם הוא בכלל לא מעוניין להיות רקדן קלאסי, כדי להצליח בכל סגנון אחר הוא חייב ללמוד קודם כל את טכניקת הקלאסי.

טכניקת הקלאסי כוללת בה עבודה על יציבה נכונה,שימוש נכון בשרירים ואת חמשת העמידות אשר משתמשים בהן בכל סגנונות הריקוד. הדבר הכי חשוב זה שהרקדן לומד דרך הטכניקה את המונחים בשפת המחול שהיא צרפתית.

הבלט הקלאסי הוא הא-ב של כל רקדן מקצועי, כמו שאנחנו לומדים קודם כל את האותיות ורק אחר כך לקרוא ולכתוב, כך גם לפני שאנו יוצאים לעולם הריקוד הגדול והמגוון צריך שיהיה לנו בסיס קלאסי שנוכל להיעזר בו.

רקדן טוב יכול לקום,או ליפול רק על סמך ניסיונו בטכניקת הקלאסי.זוהי פונקציה אשר נמדדת בכל אודישן, בקבלה ללהקות,לימודי מחול באקדמיה ובסמינר הקיבוצים,בתי ספר לאומניות,קורס מדריכי ג'אז בוינגיט,תמיד דורשים רקע מוקדם בקלאסי ,וכבר בתחילת האודישן מעבירים לנבחנים שיעור קלאסי קצר. כמובן שכל מקום מציב את הרף שלו, לטכניקה הרצויה לרמת המוסד.

כל הלהקות בעולם עוברות יום יום שיעורים בקלאסי, גם אם הלהקה היא מודרנית או להקת ג'אז ,הכוריאוגרפים יודעים היטב שרק ככה הם יוכלו לפתח ולחזק את הרקדנים שלהם, גם בבניית הגוף נכון וגם הקפדה על המשמעת שמביא איתו הבלט הקלאסי.

למה משמעת? הבלט הקלאסי מלמד משמעת חזקה מאוד,הקשבה ופיתוח זיכרון הרקדן. זהו סוג המחול הנקי ביותר שיש, אי אפשר לחרוג מהמסגרת הקבועה. אתה לא יכול להחליט איך תעשה את התנועה,התנועות צריכות להתבצע בדיוק מוחלט וללא פגמים או כמו שהמורה שלי נהג לומר "ללא זנבות".

השיעורים הקלאסיים הם במשמעת ברזל ולפעמים קצת נראים לי כמו אימון בצבא, כמו שכל החיילים נראים אותו דבר עם המדים כשהם עושים את אותם התנועות,אבל שהם חוזרים הביתה לכל אחד יש את האהבות שלו ואת אופיו הפרטי, ככה גם בשיעור קלאסי, כולם נראים כמו בלרינות , אבל מתחת לבגד גוף ההדוק והגרביונים , אי אפשר לדעת איזה רקדן מסתתר מתחת למסגרת הקלאסית הקבועה והמתוחמת ומשתוקק לפרוץ החוצה בסגנון שלו.

ניאו-קלאסי

ניאו קלאסי משמעותו בלט חדש.
Neo-new -חדש.
סטייל חדש של בלט שיצר הכיאוגרף הידוע גו'רג בלנשין,רקדן לשעבר של ה"קורדבלט". בלנשין החליט ליצור בלט יותר מרענן, יותר חופשי, תוך כדי הישענות על הבלט הקלאסי המוכתב. הוא שמר על אותו קו של הבלט הקלאסי,אמנם העלה לו את המהירות אך שמר על אלגנטיות מושלמת. הוא פרץ הרבה מחסומים שהיו בטכניקת הקלאסי,הוא נתן הרבה יותר חופש תנועתי והשתמש בכל מיני סוגי מחולות כגון:בלט מודרני,פולקה ומחול רומני.

בלט-מודרני

בלט מודרני מתחלק לשתי קבוצות:

הטכניקה של הבלט המודרני שבראשה עומד סגנון הגרהם הוא גם בלט המכיל בתוכו שפה שלמה של תנועות.את הסגנון הזה הנחילה מרתה גרהם. מתוך הסגנון הזה יצאו תלמידים רבים של מרתה גרהם לדרך משלהם,לסגנון אישי. מהבולטים היו אלווין איילי,מארס קניגהם,חוזה לימון ועוד....

הקבוצה השנייה של הבלט המודרני הוא המחול המודרני החופשי,שמאוד פופולארי בארץ.

זהו סגנון הרבה יותר מופשט, הוא לא התחיל בתור יצירת מופת של כיאוגרף אחד, אלה מהרבה סגנונות שונים,של הכוריאוגרפים צעירים מהרבה להקות שונות. הרעיונות היו מתבססים על ריקודים מ"השטח",חלקם הגיעו מהפוליטיקה,חלק מהדת ומהאמונה האישית וחלקם רצו פשוט לספר סיפור באמצעות הריקוד. הכוריאוגרפים השתמשו במוזיקות שונות, חלק בכזו שהייתה פופולארית בארצם,חלק במוזיקת עולם,והיו כאלה שבחרו לא להשתמש במוזיקה בכלל. כל הכוריאוגרפיות השונות נתנו לרקדן מבחר עצום של תנועות, וכך היה לרקדן יותר קל להתחבר לריקוד מהבחינה הרגשית ,הוא גם אפשר לרקדנים להתחבר יותר לדמות שלהם וחלקם היו מאלתרים (אימפרוביזציה) קטע שלם על הבמה.

להקות מודרני בולטות בארץ:

ריקודי נשף

אפשר לקרוא להם גם "ריקודים סלוניים" ולפעמים הם יופיעו "כריקודי שנות השישים". את הריקודים מבצעים בדרך כלל בזוג.
כל ריקוד מותאם למוזיקה משלו , החופש של הרקדן לאלתר הוא מאוד מצומצם בסוג ריקודים אלה, מכיוון שיש מסגרת לצעדים ולמבנים והרקדן יכול לבחור רק את הכיוונים,האלמנטים והרצף. בערבי ריקודים משלבים אותם עם ריקודי עם וריקודי שורות.את הריקודים האלה המקצוענים מבצעים עם נעלים מתאימות:נעלי קרקטר-אופי,נעלי פלמנקו.

סוגים של ריקודי נשף

צה,צה,צה.
רומבה.
ואלס.
טנגו.
למבדה.
סלסה.
לטיני.
אירי
ריקודי עם.
פולקלור
ממבו.
צ'רלסטון.
פסדובלה ועוד...

 

ג'אז

הסגנון הצעיר ביותר ואם אפשר להוסיף דעה אישית גם המגניב ביותר. הג'אז התפתח בארה"ב. מקורו של הג'אז מהריקודים האפריקאים האתניים, ששימשו בזמנו לסימול מאורעות מחיי היום יום שלהם. תנועות המאפיינות את סגנון הם התנועות הכבדות יותר,מתחברות לכוח הכבידה,שימוש רב בהפרדות,"בריקים" ראש,כתפיים,צלעות.אגן.ברכיים ועוד...
דגש גדול על הקצב שאליו מתוספות תנועות אנרגטיות סוחפות.

סגנונות הג'אז העיקריים:

ג'אז מודרני..
ג'אז לירי.
אפרו ג'אז.
ג'אז תיאטרלי הכולל בתוכו את הקברט,ומחזות הזמר.
ג'אז לטיני.
Hot-jazz
Cool-jazz
West-coast
ועוד רבים...

עד כאן על סוגי המחולות, ועולם המחול העשיר בשפות תנועה רבות.
מור בר